אוטו אור בע"מ נ' בן ישעיהו

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע).

הרקע לבקשה

1.מסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיבה לחיוב המבקש בתשלום סך של 801,057 ש"ח מכוח ערבות לשטר חוב. המבקש/ הנתבע טוען כי החוב נשוא השטר אינו ולא היה מעולם חוב שלו וכי מקורו בזיוף, מרמה, הונאה, תוך ניצול מצבו הרפואי לאחר שעבר אירוע מוחי.

2.שני הצדדים הגישו חוות דעת מומחים ותצהירי עדות ראשית. הדיון מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות.

טענות הצדדים

3.לטענת המבקש, הסתבר לו לאחרונה כי המשיבה אינה פעילה, נעדרת יכולת כלכלית וריקה מכל תוכן. המבקש מצרף דו"ח חוקר אשר על פי הנטען בו, המשיבה אינה פעילה בשלטונות המס ואין לה אישור ניהול ספרים. בנוסף לא הגישה דוחות לרשם החברות והחל משנת 2006 אף לא שילמה אגרה שנתית לרשם החברות.

4.לטענת המבקש, כתוצאה מההליכים הממושכים המתנהלים כנגדו ע"י המשיבה, נגרמו לו הוצאות כבדות.

5.לטענת המבקש, סיכויי התביעה קלושים.

6.בתגובתה טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומוסיפה כי הפקידה בקופת בית המשפט סכום העולה על 81,000 ₪ אותו גבתה מהמבקש במהלך ניהול התיק.

7.עוד טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר בהעדר כל נסיבות חדשות המצדיקות הגשתה בשלב זה. לטענתה, ההוצאות הרבות בהן נשאה במסגרת ההליכים בתיק זה מעידות כשלעצמן על יכולתה הכלכלית, אלא שבעטיין, אף אין להטיל עליה הוצאה נוספת. המשיבה צרפה תצהיר מנהלה לפיו הינה פעילה ומנהלת ספריה כדין וממילא בעלת יכולת כלכלית. המשיבה מדגישה כי סיכויי הצלחתה גבוהים וכי המבקש לא יצליח להרים הנטל המוטל עליו בשלב זה של הדיון.

דיון

8.סוגית חיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

9.האופן בו תיבחן בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים."